פסק-דין בתיק תא"מ 48381-11-11

1.         התובעת, חברה בע"מ המפעילה מוסך ברח' יוסף לוי 5 במפרץ חיפה, הגישה תביעה כספית על סך של 25,000 ש"ח כנגד הנתבעת בעילה של הפרת חוזה ורשלנות, אשר גרמו לה לנזקים.

2.         הנתבעת התגוננה מפני התביעה וטענה, בין היתר, להחלת החסינויות הקבועות בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982 (להלן "חוק התקשורת"). עוד נטען, כי הנתבעת לא התרשלה ובוודאי שלא התרשלה התרשלות חמורה ולכן, לא ניתן לחייבה בתשלום פיצויים לתובעת. בנוסף, כפרה הנתבעת בנזקיה של התובעת. 

3.         הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר אלכסנדר לנדסמן, בעליה ומנהלה של התובעת (להלן "אלכסנדר") ואילו מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של גב' דבורה קציר, אשר עובדת בחטיבת לקוחות פרטיים במחלקת פניות ציבור אצל הנתבעת.

4.         במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפני ביום 9.1.2013 נחקרו המצהירים על תצהיריהם והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. ראוי להבהיר כבר כעת, כי תצהירה של גב' קציר רובו ככולו מהווה עדות מפי השמועה, היא לא עסקה בעניינה של התובעת ואין לה שום ידיעה אישית בנושא התובענה. מאידך, הנתבעת הגישה בהסכמת התובעת מסמכים אשר הופקו במערכותיה ואשר מהווים רשומה מוסדית. על חלק מהמסמכים הוספו רישומים בכתב יד, אשר לא ברור מי הוסיף אותם ומתי. בנסיבות אלו, הרישומים בכתב יד לא יכולים להוות חלק מהרשומות המוסדיות, אשר נטען כי הוצאו ממערכותיה של הנתבעת.

5.         ביום 19.2.2011 פנתה התובעת אל הנתבעת לצורך התקנת קו טלפון במוסך, ברח' יוסף לוי 5 במפרץ חיפה, לשם אמורה הייתה התובעת להעביר את עסקה ביום 27.2.2011. מועד התקנת הקו נקבע ליום 26.2.2011. עם זאת, על פי תדפיס יומן פניה היסטורית (פנייה 0333) שהוגש על ידי הנתבעת, הרי שביום 23.2.2011 נדחתה העתקת הקו באישור אלכסנדר, מנהל התובעת, ליום 28.2.2011. במועד זה בשעת הצהריים התייצב במוסך טכנאי מטעם הנתבעת בשם מקסים, בדק את המקום והודיע כי "אין מקום בקופסא" וכי הטיפול הועבר למחלקת תשתיות של הנתבעת, על מנת שזו תבצע את הפעולות הנחוצות להסדרת העניין. עיון במסמכיה של הנתבעת מעלה, כי אכן ביום 28.2.2011 התגלה כי "אין זוגות בתיבה" (פנייה 2878) ולכן, לא ניתן היה לבצע את העתקת הקו והעניין הועבר לכבלרים. המילים "הועברו לכבלרים" נוספו בכתב יד ולא ברור מי רשם אותן ומתי. עוד נרשם באותו מסמך, כי בינתיים בוצע שירות "עקוב אחריי" לנייד של הלקוח.

            טענתה של הנתבעת כאילו אלכסנדר הטעה אותה בכתובת המוסך לא באה לידי ביטוי באף אחד ממסמכיה של הנתבעת, היא הועלתה לראשונה רק בכתב ההגנה ולא הובאה ראיה כלשהי ממשית לביסוסה. לפיכך, אני דוחה טענה זו. נמצא, אפוא, כי מעת שהוזמנה עבודת העתקת הקו ביום 16.2.2011 ועד ליום 28.2.2011, במשך 12 ימים לא ביצעה הנתבעת ולו בדיקה פשוטה ומינימאלית על מנת לוודא כי ביום ההעתקה ניתן יהיה לבצע את פעולת העתקת הקו. 

6.         בנוסף, הנתבעת לא הוכיחה כי ביום 28.2.2011, עת התברר כי התשתית במוסך אינה מתאימה, הועבר הטיפול בעניינה של התובעת למחלקת הכבלרים, על מנת שיטפלו בנושא. ואכן, טען אלכסנדר כי המתין מספר ימים אולם, איש מטעם הנתבעת לא חזר אליו. לבסוף, פנה לנציגי הנתבעת והועבר מפקיד לפקיד. עיון במסמכים שהוגשו על ידי הנתבעת מעלה, כי למעט הרישום בכתב יד שהוסף לפניה 2878 מיום 28.2.2011 לא הוצגה ראיה כלשהי, לרבות הוראת עבודה, שתעיד כי באותו היום הועבר נושא התשתית לטיפול.

            עוד ראוי להדגיש, כי על פי תיעוד הפניות למוקד הטכני 166, אשר צורף אף הוא על ידי הנתבעת, הרי שביום 2.3.2011 לאחר שאלכסנדר פנה לנתבעת, מצאה נציגת הנתבעת כי הוראת העבודה לכבלרים בוטלה ורק באותו מועד נפתחה מחדש המשימה לכבלרים. משמע, עד ליום 2.3.2011 לא הועברה כלל הוראה לכבלרים להמשך טיפול לצורך יצירת תשתית מתאימה להעתקת הקו במוסך. ביום 7.3.2011 התייצב טכנאי מטעם הנתבעת במוסך, ביצע את עבודת התשתית המתאימה והודיע לאלכסנדר, כי נציג מחלקת התקנה יגיע למוסך למחרת בבוקר על מנת לחבר את הקו. בסופו של דבר, למרות פניה של אלכסנדר לנתבעת לזרז את עניין העתק הקו לאחר שהתשתית סודרה (ראה פניה מס' 1280), הגיע נציג מחלקת ההתקנה למוסך רק ביום 13.3.2011 והתקין את הקו.  

7.         לטענת התובעת, הקו הפסיק לעבוד כבר למחרת ביום 14.3.2011 ובנוסף, לא ניתן היה להשתמש בשיחות "עקוב אחריי" מאז 27.2.2011. רק ביום 16.3.2011 תוקן הקו לאחר פניות חוזרות ונשנות אל הנתבעת. באשר לטענותיה של התובעת בנוגע לשירות "עקוב אחריי" - על פי מסמכי הנתבעת (פניה 2878) בוצע שירות "עקוב אחריי" לנייד של אלכסנדר ביום 28.2.2011, המועד בו הגיע לראשונה נציג הנתבעת למוסך. עם זאת, עיון בתיעוד פניות למוקד הטכני 166 מעלה, כי רק ביום 2.3.2011 בוצע שירות "עקוב אחריי" לנייד של אלכסנדר וכי ביום 11.3.2011 פנה אלכסנדר פעם נוספת למוקד וטען כי שירות "עקוב אחריי" לא פועל. על פי יומן פניה היסטורי (פניה 957) של מוקד 199 של הנתבעת מיום 11.3.2011, הרי שהקו היה מנותק ולא ניתן היה לבצע שירות "עקוב אחריי". מנתונים אלו עולה, כי אכן צודקת התובעת בטענתה לפיה, גם שירות "עקוב אחריי" לא פעל רוב הזמן מאז יום 28.2.2011, וזאת בניגוד לטענותיה של הנתבעת.

8.         התובעת ביקשה לבסס טיעוניה בסיכומיה על עוולת הרשלנות בלבד וזנחה את טענותיה בדבר הפרת הסכם. לטענתה, הנתבעת התרשלה כלפיה וכי בנסיבות העניין, לא חלות הוראות החסינות שבחוק התקשורת. ב"כ הנתבעת טען מאידך, כי נוכח הוראות חוק התקשורת, לא ניתן לחייב את הנתבעת באחריות בנזיקין, אלא ברשלנות חמורה או במעשה מכוון וכי בנסיבות העניין, הנתבעת כלל לא התרשלה. לטענתו, פעולותיה של הנתבעת היו סבירות וכי לא מדובר ברשלנות ובוודאי שלא ברשלנות חמורה, המצדיקה פיצוי.

9.         סעיפים 40 ו - 41 לחוק התקשורת קובעים, כי לצורך חיובה של הנתבעת בפיצוי בגין נזק, נדרש להוכיח כי פעלה במכוון או ברשלנות חמורה (ראה ע"א 518/89 אריה רותם נגד בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ).

            בע"א 1040/89 (מחוזי - ת"א) בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ. "אלפא" מוצרי הנדסה - שלמה קמינר, פ"מ כרך תשנ"ג (1) עמ' 382, מנה בית המשפט המחוזי מספר מבחני עזר לשיקוליו של בית המשפט לצורך קביעה האם התנהגות מסויימת מהווה התרשלות חמורה: א. נסיבות מיוחדות שמכוחן מגעת רשלנות לכדי רשלנות חמורה. ב. התעלמות מודעת מתוצאותיו של מעשה רשלני. ג. הצטברות ממושכת של התנהגות רשלנית. ד. קיום נסיבות היוצרות סכנה מוחשית ומיידית. ה. אי מילוי אחר רמת זהירות שבה אפילו אדם חסר זהירות לא היה נכשל.

10.        הנתבעת חבה כלפי לקוחותיה חובת זהירות מושגית וקונקרטית והיא מחויבת לספק למנוייה שירות רציף ומקצועי. התובעת הקדימה ופנתה לנתבעת לצורך העתקת הקו למקום מושבה החדש ברח' יוסף לוי 5 מבעוד מועד. הנתבעת היתה מודעת לצורך בהעתקת הקו ונחיצותו ויכלה לצפות כי יגרם נזק, ולו חלקי, למהלך עבודתה השוטף של התובעת, במדה והקו לא יועתק ויחובר. כבר במהלך התקופה שבין הזמנת העתקת הקו לבין מועד ההתקנה, היה על הנתבעת לערוך את הבדיקות המתאימות המינימליות, שהינן פשוטות במהותן, על מנת לוודא כי העתקת הקו אכן תתאפשר במועד שנקבע. רק בחלוף 12 ימים, הגיע לראשונה נציג הנתבעת למקום ורק אז גילה כי אין בו תשתית מתאימה. גם אז, בחרה הנתבעת שלא להזדרז ולטפל בתקלה והתעלמה ממצוקתה של התובעת, למרות "זעקתו" של אלכסנדר בפניותיו אליה. הטיפול בהתקנת התשתית, אשר ארך פחות משעה, בוצע רק ביום 7.3.2011, ואילו התקנת הקו בוצעה, בסופו של דבר, רק ביום 13.3.2011, בחלוף 6 ימים נוספים מאז ביצוע עבודות התשתית ו - 14 ימים מיום שהיתה אמורה להתבצע העתקת הקו, מלכתחילה. גם אז, התגלתה תקלה בקו, אשר תוקנה ביום 16.3.2011. לאורך כל אותה תקופה, התנהל המוסך ללא קו טלפון סדיר, ללא פקס וללא יכולת לעשות שימוש במערכת חיוב כרטיסי האשראי. שירות "עקוב אחריי", אשר נתבקש על ידי התובעת, אף הוא לא עבד באופן סדיר. התנהלותה החלמאית של הנתבעת בטיפול בעניינה של התובעת, האיחור המשמעותי בביצוע הפעולות הנדרשות להעתקת הקו גם לאחר ביצוע התשתית, איחור שלא ניתן לו הסבר כלשהו, הכשל בהתקנת שירות "עקוב אחרי", כמו גם אדישותה והתעלמותה ממצוקתה של התובעת, מהווים רצף פעולות רשלניות והתרשלות ברמה הגבוהה ביותר, המגיעה כדי התרשלות חמורה. לכן, התובעת אינה יכולה להסתתר תחת החסינות המוקנית לה בסעיפים 40 ו - 41 לחוק התקשורת וטענותיה בעניין זה נדחות.

11.        עצם העובדה כי הוכח שהנתבעת התרשלה התרשלות חמורה וכי נגרם נזק כלשהו לתובעת, אין בה כדי להביא באופן אוטומטי לפיצויה של התובעת. התובעת טענה, כי עקב מחדליה של הנתבעת היא ספגה הפסדים קשים במהלך התקופה בה קו הטלפון שלה לא היה שמיש. לטענתה, ההפסדים נובעים, בין היתר, מפניות של לקוחות אשר לא נענו, מאחר ולא ניתן היה ליצור קשר עם המוסך לצורך הזמנת טיפולים כמו גם, אובדן לקוחות כתוצאה ישירה מכך. לטענתה, לא ניתן היה לקבל שיחות מרכבים "תקועים" הזקוקים לפינוי וטיפול, ובכך נגרעה העבודה מהמוסך.

12.        בסעיף 26 לתצהירו, טען אלכסנדר כי מהנתונים החשבוניים המצויים בידי המוסך עולה, כי בתקופה הרלוונטית בה קו הטלפון היה מנותק או פעיל באופן חלקי ולקוי, חלה ירידה בהכנסות המוסך, באופן יחסי לחודשים קודמים, כאשר ירידה זו נאמדת בסך של 25,000 ש"ח.

            לצורך הוכחת נזקיה של התובעת, צרף אלכסנדר דו"חות מכירות תקופתיים הנוגעים למחצית הראשונה של החודשים ספטמבר 2010 עד מאי 2011 (1 עד ה - 16 כל חודש). מעבר למסמכים אלו, לא הוגשו על ידי התובעת ראיות נוספות להוכחות הנזק (אישור רוה"ח, לא צורף לתצהיר ולא הוגש בסופו של דבר וממילא, הוא חסר משקל ראייתי).

13.        בפסק הדין ב ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נגד מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד ל"ה(2) 800 התקבלה עמדתו של כבוד השופט ברק, כדלקמן:

"הגישה המקובלת היא, כי מקום שהוכח קיומו של נזק, אין באי-האפשרות לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את תביעת הפיצויים... מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעורו במדוייק אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק... על-כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר...".

            אכן, סביר להניח בנסיבות העניין, כפי שטען ב"כ התובעת, כי התובעת אינה מסוגלת להוכיח באופן מדויק את ההפסד שנגרם לה כתוצאה מהתרשלותה של הנתבעת. עם זאת, היא לא הניחה בפני בית המשפט ולו נתונים בסיסיים שיש בהם כדי לכמת את הנזק או לקבוע את שיעורו באומדן מקורב. למעשה, אלכסנדר, מנהל התובעת, כלל לא ידע להסביר כיצד הגיעה התובעת לסכום התביעה ואך הפנה לאישורו של רוה"ח, אשר כלל לא הוזמן להעיד (וממילא, נוקב בסכום אחר מזה שנטען על ידי התובעת).